מוטו - פרטס בעמ נ' בהילוך ראשון בע"מ ואח'

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד השופט משה סובל, מיום 6.9.10, לפיה נדחתה בקשת המבקשים ליתן פסיקתא בנוסח שנתבקש על ידם. קרי, באופן שיכלל בו חיוב כספי בסך 70,445 ₪.

ביום 22.3.10 הגיעו הצדדים להסדר לפיו יחזירו המשיבים למבקשת מחליפי חום לגיר, אשר נרכשו אצל המבקשת, ובלבד שהמכשירים יהיו חדשים ולא נעשה בהם שימוש כלשהו. עוד הוסכם, כי חובם של המשיבים למבקשת יעודכן בהתאם לשווים של החלפים שיוחזרו כפי שחוייבו בעת הרכישה. ההסכמה קיבלה תוקף של פסק דין והמשיבים חוייבו בתשלום שכ"ט עו"ד של המבקשת בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

המבקשת הגישה לבית משפט קמא בקשה למתן פסיקתא על סך 70,455 ₪ בטענה כי חלק מהחלפים שהוחזרו לא נרכשו אצל המבקשת, וכי אין מדובר בחלפים מקוריים אלא במשומשים ובמשופצים, כאשר המשיבים סירבו לאפשר למבקשת לקחת רק את החלפים המקוריים וכפו עליהם לקחת את החלפים המשופצים.

בתגובתם הכחישו המשיבים את גירסתה של המבקשת וצירפו תעודה של החזר סחורה ללא הסתייגות. עוד טענו, כי במעמד המסירה לא העלו נציגי המבקשת כל טענה בדבר איכות הסחורה ואם נכונה היתה טענתם, יכולים היו שלא לקבל את הסחורה המשומשת.

בתשובה לתגובה צורף תצהירו של מנהל המבקשת, אשר חזר על הטענה כי המשיבים סירבו לתת רק את החלפים החדשים ועמדו על קבלת כל החלפים.

בית משפט קמא דחה את הבקשה לחתימה על הפסיקתא בהיותה של גירסת המבקשת תמוהה בעיניו מהסיבות שפורטו בהחלטתו, שאין צורך לפרטן, ועל כן קבע כי המשיבים פרעו את מלוא חובם למבקשת בהתאם להסכם הפשרה ואין ליתן פסיקתא כנגד המשיבים והבקשה לחתימה על הפסיקתא – נדחתה.

על החלטה זו הוגשה הבר"ע שבפני, כאשר הטענות שהעלו בעלי הדין בבקשה ובתשובה לה, התייחסו לממצאיו העובדתיים של השופט קמא בכל הנוגע לקביעתו מה הם החלפים שהוחזרו ואם קיים או לא קיים סכום שהמשיבים חייבים למבקשת. עיקר הטענה מתבססת על כך, כי השופט קמא קבע את ממצאיו ללא דיון בבקשה.

נראה לי כי המבקשת טעתה בפנייתה לבית משפט קמא בבקשה למתן פסיקתא, אשר בה יקבע בית משפט קמא את סכום החוב המגיע על פי הסכם הפשרה.

על פי תקנה 198 לתקנה לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, פסיקתא תיערך על סמך החלטה שניתנה.

"פסיקתא מהווה את התוצאה האופרטיבית של פסק הדין, שכבר ניתן, היא מכילה את תמצית ההכרעה בסכסוך ללא צורך בפירוט הנימוקים להכרעה... הפסיקתא משקפת את הקביעות הפוזיטיביות והאופרטיביות של פסק דין ואין לקרוא בה דברים שאין בה". (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 308-109).

ומכאן לענייננו. הסכום אותו ביקשו המשיבים לקבוע בפסיקתא כסכום החוב המגיע מהם אינו מופיע בחלק האופרטיבי של פסק הדין שניתן על יסוד הפשרה. לכן הפסיקתא לא אמורה היתה מלכתחילה להחיל סכום זה ולכן צדק בית משפט קמא כאשר סירב לתת פסיקתא.

יחד עם זאת, בפני הצדדים נשארה שאלה פתוחה, היא שאלת סכום החוב המגיע. בענין זה בית משפט קמא קבע את ממצאיו על יסוד הבקשה, התגובה והתשובה לה, שהונחו בפניו מבלי לחקור את הצדדים על תצהיריהם, דבר שבית משפט קמא רשאי היה לעשותו מכח הוראת תקנה 241(ד) לתקנות. הגם שאין בית משפט של ערעורים מתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בעניינים אלה, סבורתני, כי בענין זה כאשר בית משפט קמא ביסס את מסקנותיו על עניינים שבמהימנות כאשר העדיף גירסה אחת על פני משניה, מן הראוי היה להקדים ולחקור את המצהירים על תצהיריהם.

אשר על כן, התיק יוחזר לבית משפט קמא על מנת שלענין השאלה אם קיים חוב ומה גובהו, לפי הוראות הסכם הפשרה, יחקרו המצהירים על תצהיריהם.

בית משפט קמא לא יהיה קשור בתוצאה אליה הגיע לענין זה.

לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו להוצאות בערכאה זו.

הפיקדון יוחזר למפקידו.

ניתן והודע היום י"א אדר ב תשע"א, 17/03/2011 במעמד הנוכחים.

שרה ברוש, שופטת

הוקלד על ידי: אורלי בן-שלום התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: